היום יום המשפחה הרשמי.


אישית כל התאריכים המוכרזים האלו מלחיצים אותי. הציפיה הגלומה בתוך הכרזה שכזאת. ציפייה עטופה בצלופן שקוף ומרשרש קשורה בשרשרת מלים לעתים ריקות, לפעמים מלאות. עם כל אלה – קשה לי. ייסורי מצפון על כך שגדלתי על הענף הפחות רומנטי ואני מן זן מעורבב כזה : רומנטית - צינית, חמוץ – מתוק. דווקא בפייסבוק ובאינסטגרם הכל נראה כל כך יפה ובקלות...ורק אני עסוקה בכביסות, אוכל, הזנה נפשית וקריירה. אז, יום משפחה – אני מתעלמת ממנו, אפילו לנסח ברכה בוואטסאפ המשפחתי, גורם לי לפיק ברכיים. איך אפשר לתמצת הכל לארבע שורות וואטסאפ.... אז נשארת קרחת. לא עושה, אבל עם הרבה ייסורי מצפון. יחד עם זאת, אני מאמינה גדולה מאד בפטנט הזה שנקרא : משפחה. אני מאמינה בעוצמה וברוח הגבית שמשפחה יכולה לתת לנו לכל אורך חיינו! יחד עם זאת, לפעמים אנחנו מוצאים דווקא את הקשיים והאתגרים הכי קשים שלנו, במשפחה. יש סיפור מאד נפוץ על כך שאם נכניס צפרדע לתוך כלי עם מים רותחים היא תקפוץ מיד החוצה, לעומת זאת אם נכניס אותה לתוך סיר עם מים קרים ונחמם בהדרגה עד לנקודת הרתיחה, הצפרדע תישאר במים כנראה עד מותה.


מה אני אומרת בעצם?

רובנו התחלנו את החיים המשפחתיים שלנו מוקפים במים בדיוק בטמפרטורה שטובה לנו, מובן שעם הזמן ואתגרי החיים והילדים שנוספו, והזוגיות שמשתנה, טמפרטורת המים לא אחידה, ולא בהכרח דומה להתחלה. דווקא היום, מבקשת שתעצרו רגע, רק לרגע ותבדקו איפה אתם ביחס לתחילת התהליך, המים נעימים? חמים? רותחים? תנאי החיים שלכם, מצבכם, האם הם מאפשרים המשך תקין ונעים?

כי האמונה הכי גדולה שלי : המים בסיר המשפחתי – ראויים לכל השקעה בכדי לשמור עליהם נעימים.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בסיסי