זהירות עונש!

בכל הרצאה שלי בפני הורים "במקום עונש",

אני פוגשת לפחות בהורה אחד אמיץ,

שמתאפק במשך כל ההרצאה,

ובשלב כלשהו הוא מטיח לעברי:

"אז מה? בלי עונשים?? גם את העונש אתם לוקחים לנו?!"

ואני – לגמרי מבינה את התסכול בשאלה/טענה הזאת,

בעיקר כשהיא באה מהורה שמתמודד בקושי עם סמכות הורית,

בעיקר כשהשאלה מגיעה מהורה שמחנך את ילדיו בעידן דמוקרטי,

שבו הילדים חיים בסביבה עם המון אפשרויות בחירה,

ומעט ציוויים מוחלטים...!

פעם, מזמן, זה היה אחרת.

מילה של הורה, מורה בבית ספר – הייתה צו שאין להפר,

כיום הילדים גדלים באווירה שבה הכל נתון לוויכוח ומשא ומתן,

אז אפשר לבוא אליהם בתלונות שהם לא יודעים מתי ואיפה לעצור?

אז בואו נגדיר ונדייק את המלצות המינימום לגבי ענישה:

1. לא מבססים את החינוך על עונשים (ו...פרסים).

2. עונש לא יכיל בתוכו אף פעם מסר סמוי שמאיים על הביטחון הפיזי ואו הרגשי של הילד.

3. העונש צריך להיות מידתי, ולכן תמיד לעצור למחשבה ולא "לשלוף מהמותן".

4. עונש – כוחו בעשייה. לא באיומים, לא במימוש חלקי. אין דבר שמכרסם יותר בסמכות ההורית מאיומים לא ממומשים.

הכי חשוב לזכור:

עונשים אינם דרך חינוך! הם רק אמצעי שאנחנו לעתים (רחוקות) נאלצים להשתמש בו.

לעומת זאת, עידוד, חיזוקים חיוביים, תוצאות הגיוניות, תשומת לב חיובית ואהבה ללא תנאי, חשובים הרבה יותר – שיהיו נוכחים בחיים של הילדים שלנו.