חוסן נפשי - איך בונים בבית?




בימים אלו הורים וילדים פושטים את הפיג'מות והטרנינגים שהפכו לבגדים הרשמיים של שנת 2020, מביטים מחדש בארון הבגדים שלהם, תלבושת אחידה, תלבושת עבודה ואפילו הנעליים חוזרות לרלוונטיות שלהן - ויאללה חוזרים לשגרה!

רובנו חיכינו מאד לרגע הזה ולמרות זאת, לא פשוטה החזרה הזאת - לא לכולם!
אם נחשוב רגע רק על הילדים, בשבילם זאת תקופה המקבילה לתחילת ספטמבר, האתגר הגדול ביותר :
למצוא את מקומך מחדש במבוך החינוכי/חברתי.
להתרגל ללוחות זמנים חדשים, להיות במבחן רוב הזמן, להוכיח את עצמי, להיות מספיק טוב או הכי טוב, שיאהבו אותי, להיות שייך ובעיקר להרגיש חלק, לעמוד בקצב, להתגבר על קשיים…
כל אלו הם רק חלק מהאתגרים שעומדים בפני הילדים שחוזרים לשגרה.
עד כאן - הדומה.




ומה מבדיל בין הילדים?
איך זה שיהיו כאלו שיחגגו את החזרה ואת השינוי, ויהיו שיתקשו?
הרבה סיבות.
הפעם רוצה לדבר על אחת מהן:
חוסן נפשי

מה זה חוסן נפשי? 
אז אחד מהמדדים למדידת חוסן נפשי הוא המהירות שבה אנחנו מתאוששים מאירועים קשים!
חוסן נפשי הוא היכולת שלנו לקום אחרי טלטלה עם מינימום צלקות, להסתגל לשינויים שקורים כרעם ביום בהיר.
הגדרה נוספת לחוסן נפשי היא היכולת לנהל את עצמי (בתוכי), גם כשהעולם בחוץ לא תמיד תואם את הציפיות שלי.
לדוגמה - ילד שנכנס לשיעורי זום למרות שמאד לא אוהב את דרך הלמידה הזאת.

האם חוסן נפשי הוא גנטי?
כן. יש מרכיב גנטי .
וגם הדרך שבה גדלת וחונכת משפיעה מאד.
ובעיקר - חוסן נפשי הוא כישור חיים שניתן לפתח אותו.
 
איך אפשר לפתח חוסן נפשי בילדים ובעצמנו?
נקפוץ רגע להוואי של שנת 1989. אמי ורנר, פסיכולוגית התפתחותית, עורכת שם מחקר אורך שנמשך לא פחות מ-32 שנים. ורנר עקבה אחר 698 ילדים מהרגע שנולדו ועד לשנות ה-30 לחייהם, ורשמה לעצמה כל גורם לחץ שאליו נחשפו - סטרס שחוותה האם במהלך ההיריון, עוני, בעיות במשפחה ועוד.




ואלו המסקנות שהגיעה אליהן,
הדברים שמחזקים את החוסן הנפשי שלנו:

1. מערכות יחסים: 
האם יש אדם קרוב, לפחות אחד, שאפשר להישען עליו ולהיעזר בו בימי הקושי? אדם שאפשר לשתף אותו בדברים שעוברים עלינו ושיקבל אותנו ללא שיפוטיות או ביקורת?
 האם אנחנו משתדלים להיות האדם הזה בשביל הילדים שלנו?
2. משמעות: 
למציאות דרכים משלה להפתיע אותנו, ולא תמיד ההפתעות טובות. האם בכל מציאות שנוצרת סביבנו אנחנו עדיין יכולים למצוא סיבה טובה לקום בבוקר?
האם אנחנו זוכרים לטעת בילדים שלנו משמעות בעשייה שלהם?
דוגמאות:
- בלימודים שלהם (הם לא רק משקיעים בשביל הציונים) הם אוספים מפתחות לעתיד עם יותר בחירות.
- כשהם מורידים את הכלב (הם לא רק ממלאים את ההתחייבות שלהם) הם עוזרים לבעל חיים למלא את 
  הצרכים שלו - בלי זה הוא היה פשוט סובל.
- כשהם מתפשרים עם חבר קרוב ומגיעים להחלטה משותפת, הם לא רק עושים את זה למען המטרה 
 הספציפית אלא למען החברות.
 
3. מסוגלות עצמית: 
כן, העולם השתגע, בחוץ מפחיד ואין שליטה. אבל האם בפנים -בתוכי, בבית, בסביבה שלי - האם יש תחושה שאני שולט/ת במרחב שלי?
 היכולת להתבונן בעצמי ולהבין מה קורה לי, תורמת מאד לחוסן הנפשי.
ובנקודה זאת רבים מאיתנו טועים:
הנטייה הטבעית שלנו היא לגרש את הרגשות השליליים, להילחם בהם, לפעמים להכחיש אותם…
כדי לפתח את החוסן הנפשי בעצמנו או בילדינו אנחנו צריכים להכיר ברגשות הלא נעימים שלנו ולתת להם - מקום. 
אין רגש פסול! כל רגש הוא לגיטימי, ובא לספר לנו משהו על עצמנו.
כשאנחנו מנסים להיפטר מרגשות לא נעימים, אנחנו מרמים את עצמנו, לעומת זאת, כשאנחנו מקבלים את העובדה הפשוטה שכרגע, אני כועס/ת מדי ולא בא לי...אנחנו מאפשרים לעצמנו חיבור אמיתי למה שקורה לנו בעולם הפנימי, חיבור שיאפשר בסופו של דבר - רגיעה.
 
4. גמישות מחשבתית: 
באופן טבעי, אנחנו נוטים להאמין למחשבות שלנו!
הן מופיעות במוחנו כעובדות, וזה גורם לנו להתבלבל.

מכירים ילדים/מבוגרים שרואים תמיד את חצי הכוס הריקה?
"היה כיף, אבל למה לא עושים את זה כל שבוע?!!"
"חבל שלא נוסעים לעשרה ימים...שנוסעים רק לשבוע…"
מכירים ילדים ומבוגרים שיש להם שופט מאד קשוח בראש?
"אני אף פעם לא אצליח לעשות את זה, אפילו שאני ממש רוצה…"
"אף אחד לא חבר שלי כאן"
"אני לא טוב בספורט!"

לכולנו יש לפעמים מחשבות "רמאיות"!!! 
אנחנו צריכים להיזהר מהן ובעיקר להזהיר את הילדים שלנו מפניהן!
איך נזהרים ממחשבות שמנסות לרמות אותנו?
פשוט. לא נותנים להן לנהל אותנו!

לדוגמה:
למרות המחשבה: "אני לא טוב בספורט!"
אמשיך לעשות ספורט עד שהמחשבה תשתנה מעצמה ("יש דברים בספורט שאני דווקא כן טוב בהם…")
לא אתן למחשבה הזאת לנהל אותי!!!
עזרה גדולה מאד אנחנו יכולים להגיש לילדים שלנו בהתנהלות שלהם בעקבות המחשבות.
טעות נפוצה היא להתווכח עם המחשבות של הילד שלנו!
הילד אומר: "אני לא טוב בלימודים…"
זאת המחשבה שקיימת בו, יתכן שמתוך ההיכרות עם הילד ברור לנו שהוא מגזים, וזה ממש לא נכון...ויש מקצועות שהוא מצוין בהם…
ויכוח מתמיד סביב זה, לא יתרום לשינוי והתקדמות.
הילד אומר לא, אתם אומרים כן - כל אחד בעמדתו.
במקום הוויכוח על אמיתות המחשבה, תעזרו לו בכך שלא תתנו למחשבה לנהל אותו…
לא להפסיק ללמוד מקצוע מסוים רק כי הוא חושב שהוא לא טוב בו, לא להפסיק להגיש משימות רק כי בלאו הכי...וכו'.
תעזרו לו גם בכך שבכל פעם שמבטא מחשבה שיפוטית על עצמו, שימו לו סימן שאלה בסוף המשפט, ותשלחו אותו להתבונן...מה באמת קורה במציאות.
"אף אחד לא אוהב אותי - ?"
"אני שונא את הבית ספר הזה - ?"
"אני לא טוב בכדורגל - ?"
 
5. נוכחות: 
להיות בכאן ועכשיו, ולקבל אותו כפי שהוא, גם אם ממש לא בחרנו בו. האם נצליח לחוות את החיים בהווה, בזמן ובאופן שבו הם קורים בפועל?
 
6. אופטימיות ורגש חיובי: 
האם לצד כל הקושי, אני רואה גם את הטוב? מצליחה ליהנות ממנו? תמיד יש לפחות דבר אחד שעובד, משהו מצחיק, יפה, או אהוב. 
עד כמה אנחנו מצליחים לחוות גם אותו?
 
 
היופי הוא שחוסן נפשי זו יכולת גמישה שאפשר לאמן ולפתח אותה, זה כולל את המשקפיים שדרכם אנחנו מביטים על העולם, אבל גם את הפעולות שאנחנו מוכנים לעשות בשביל לשנות את חיינו. 
וכמו בכל תחום אחר, אנחנו ההורים - המאמנים המשמעותיים ביותר של הילדים שלנו, ככל שנאמן אותם (ואותנו) יותר, נחזק את השריר הפנימי החשוב הזה - החוסן הנפשי.
 
עֶזְרָה רִאשׁוֹנָה רִגְשִׁית / אהרן בס

כַּמָּה נִפְלָא הָיָה 
אִם הָיוּ לָנוּ
נַיָּדוֹת טִפּוּל נִמְרָץ רִגְשִׁי

בִּמְקוֹם חוֹבְשִׁים
הָיוּ לָנוּ חוֹמְלִים
בִּמְקוֹם חֲבָקִים
הָיוּ חִבּוּקִים
בִּמְקוֹם זְרִיקוֹת
הָיוּ נְשִׁיקוֹת

וְרוֹפֵא הַלֵּב
הָיָה מֵאִיר לָנוּ
בְּפָנָס הַהֲבָנָה
אֶל תּוֹךְ לִבֵּנוּ
וְשׁוֹאֵל
הֵיכָן כּוֹאֵב לְךָ
בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים?

וְאָז הָיָה הוּא
מְעַסֶּה אֶת לִבְּךָ
בְּרַכּוּת
וּמַנְשִׁים אוֹתְךָ
בְּחַמְצָן אַהֲבָה
עַד שֶׁתִּתְעוֹרֵר
בְּלֵב חָזָק וְאַמִּיץ
מָלֵא חַיּוּת
אֶל תּוֹךְ הַמְּצִיאוּת

עוד משהו שהקורונה לימדה אותנו - חיסון זה חשוב!
אז בעודנו דואגים לגוף, בואו לא נשכח גם את הנפש,
חוסן נפשי אמנם לא מבטיח לנו שנימנע מאתגרים, משברים או קשיים
אבל בהחלט יבטיח לנו שנעבור אותם ביתר קלות ונצא מהם הרבה יותר מהר.


רק טוב :)
ענת


50 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול