top of page

כבר לא ביישנית



שישי בצהריים - מעמיסה על כתפה את רצועת התיק הגדוש, (פינג'אן, חלב, שוקולית, גזיה, קלסרים עם פעילויות למדריכים),

ליד הדלת עוד פוזלת בערגה לעבר המקום הקבוע שלה על הספה,

נפרדת בלי מילים מהבית שמתארגן בריחות וצלילים - לשבת.

היא הולכת - למרות אי רצונה,

לא בלי שהצהירה אינספור פעמים,

שהיתה מוותרת בשמחה על הפעילות הזאת, "לא, זה לא על חשבון לימודים למבחן… אבל דווקא בגלל זה(!) עד שיש לי סופ"ש בלי מטלות…"הזעיפה כלפי מילים לבלות את הלילה בקור הזה בשק"ש עם שמיכה קצרה מדי, כבר יודעת שתהיה מעט מאד שינה, עם הרבה מטלות ליליות: דאגה לחניך שלא נרדם, ולזה שהבכי מטביע אותו בגעגועים, ולזאת שהלכה לישון בבטן מקרקרת כי השניצל תירס עם המון גלוטן - ולה בכלל אסור.


שישי שבת - סמינר חניכים בצופים,

היום היא רשג"דית, שמיניסטית,

עם עומס עצום - שהיא יכולה לו.

פעם, לא כל כך מזמן, זה היה אחרת…

כחניכה - אין סיכוי שהייתה יוצאת להתמודדות לילית עם שמיכה קצרה מדי על רצפה מלוכלכת מדי של שבט בעיר שכנה. לא וזהו!! לא יוצאת, ולא מקדישה לזה אפילו קצה של חרטה.

כל כך השתנתה בשנים האחרונות, התבגרה, התחזקה, התחדדה לעצמה ולעולם. פעם, מזמן - בקושי דיברה עם אחרים,

נבלעה איפה שאפשר - בין הצללים.

ביישנית, ככה תייגו אותה כולם,

שנאתי את זה שנותנים לה כותרת,

שתולים עליה תווית, כמו על צנצנת או בקבוק, שלא צריך לפתוח… התווית אומרת מה יש בתוכם -

למה להשקיע מאמץ, ולחקור מחדש כל פעם? כולם יודעים - ביישנית ומופנמת.


ואם לא נזהרים...התווית הזאת...לובשת רוח חיים, הופכת למנהלת, " זה לא בשבילך…" "לא הייתי מצפה ממך…"

"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה…??"


תוויות בונות לא רק תקרת זכוכית, אלא כלוב זכוכית שלם!!!

אל תתייגו את הילדים שלכם,

אל תתנו לאחרים לעשות את זה להם,

חשוב לתת לילדים מרחב נקי מתוויות,

לגדול ולהשתנות!

אחרי הכל, זה בלאו הכי מה שקורה,

אם תשימו תווית - אתם עלולים לפספס את השינוי,

והנורא מכל, הילד עלול להתאמן על ההגדרה שקיבל עד שיתאים לו בדיוק.

איך נמנעים מתיוג של ילד לדעתכם?


14 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page