מי אשם?

"מי השאיר את האור בשירותים??"

"מי אכל כאן ומילא את כל הסלון פירורים??"

"מי צעק עכשיו??"

"מי עשה את כל הבלגן הזה??"

"מי התחיל?? אני רוצה לדעת מי התחיל?!"

נכון שככה אנחנו? בלש גשש!!

ותכל'ס, אחרי שוועדת החקירה נגמרת, מה?

הרבה פעמים – עונש או נזיפה טובה!

אז קבלו את עצתי החמה, שנו את דרך ההסתכלות והביטוי:

מה זה משנה מי??

רוצים שלא יקרה יותר?

דלגו על שלב חיפוש האשמים:

- "אני מזכירה לכם לא לצעוק, אנחנו לא צועקים כאן! דברו!"

- "לא משנה מי התחיל! תפסיקו!! אנחנו לא מרביצים כאן"

- "הסלון מלא בפירורים, מי מוכן לנקות את זה??"

- "תכבו את האור כשאתם יוצאים מהשירותים, בבקשה"

- "יש כאן בלגן נוראי, אי אפשר לשבת לצפות כאן בטלויזיה ככה, בואו נאסוף הכל קודם...!"

תראו, תמיד מה שחשוב זאת האווירה שהדברים נאמרים ונעשים, הרי הפירורים בסלון ינוקו, ויחזרו אחרים במקומם. הפירורים בסלון לא חשובים. היחסים חשובים.

חשוב שהזכרנו שזה מפריע ולא תקין – בבית שלנו. בפעם הבאה, כולם יזהרו יותר, כי יודעים שזה חשוב לאמא/לאבא, ומה אם לא - אתם שואלים?

אם לא, זה אומר שהם הורגלו עד עכשיו לתגובות אחרות.

תזכרו תמיד, שדרך יחסים תקינים אפשר לתקן הכל.

אז צעד ראשון בשיפור האווירה : אל תחפשו אשמים. פחות משנה מה היה, יותר תשומת לב על מה שיהיה.