נפגעים בג'ונגל החיים



יצא שלא ראיתי אותו - אפילו שהצביע מההתחלה,

אחרים התפרצו,

סיפקו את התשובות בנמרצות, בנחרצות,

העלו את הווליום הרבה מעל המותר,

והוא השתמש במה שמכיר, שרגיל, שמבקשים…

ישב זקוף, והרים אצבע,

זה לא הספיק הפעם - (אלה לא היו דרישות המשחק),

קל היה לראות את האכזבה על הפנים שלו (בסוף המשחק),

הוא לא הצליח להביא את עצמו למקום שרצה להיות בו כרגע - מנצח,

בפנקס הקטן בליבו בן ה 6 סימן לעצמו - חוסר הצלחה,

הם אספו כל כך הרבה תשובות נכונות - הוא לא.

ירוד ומובס כאילו נושל מכל נכסיו -

ככה זה ילדים, קטנה כגדולה.

בסוף הפעילות קיבל ממני יחס מיוחד:

מילים חמות, עיניים שרואות אותו,

ניסיון מקומי לתיקון של פגיעה קטנה בכנף של ילד.

זה עזר, הוא חזר לעצמו,

ורק שאלה קטנה נותרה עומדת בינינו בלי מילים:

"הייתי בסדר, הם לא...אז איך זה יכול להיות...שאני בוכה,

והם שמחים וצוחקים??"

להסביר לילדים את חוסר הצדק בחיים,

זו אחת המשימות המתסכלות מבחינתי

(בעצמי עוד לא השלמתי עם ההבנה הזאת לגמרי)

טיפ קטן:

להישאר כנים ואמיתיים, לא לנסות לחפות על האמת בתירוצים,

לתת מקום לתסכול, להגיד לו שזה מאד ברור מה שהוא מרגיש…

ושבחיים יש לפעמים גם חוסר צדק. ככה קוראים לזה.

מה אתם עושים במצבים של חוסר צדק עם ילדים?


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול