שיעורי בית


12 שנות לימוד תואר ראשון אולי שני אולי שלישי ואז...הכל מהתחלה!

רגע, כבר סיימתם את שיעורי הבית להיום שאתם מרשים לעצמכם לקרוא מיילים?

עם יד על הלב כמה פעמים בשבוע יוצא לכם לשבת על שיעורי בית של הילדים/עם הילדים?

כל תשובה שהיא יותר מאפס – צריכה לקרוא לכם לחשיבה מחדש.

כמעט בכל בית אנחנו נתקלים בילד שמחכה לכיתה א' בהתרגשות עצומה, כמעט בכל בית אנחנו יכולים לפגוש את "החלום ושיברו".

ילד שמגלה בשלב מוקדם מאד שבעצם "עבדו עליו!!!", הלימודים הם לא כיף, בית ספר נחמד בעיקר בהפסקות שלו...וגם הן - ביחס למשחק בגן...הרבה פחות מהנות!

ילדים רבים חווים משבר בשלב זה או אחר בכיתות הראשונות של בית הספר.

וכאן בדיוק בנקודה זו נוצרת השגיאה הראשונה שלנו כהורים – " לעשות איתם את שיעורי הבית שלהם!".

אחי יותם אמר על זה פעם "הורים מקריבים יחסים בשביל...מטרות (שעורי בית), וילדים מקריבים מטרות (שעורי בית) בשביל...יחסים"

יש רק דרך אחת להשיג מטרה שהילדים יכינו את השיעורים ויהיו אחראים עליהם – להניח את זה מכם!! – האחריות היא אחת ונמצאת או בידיים של הילדים או בידיים של ההורים. תבחרו.

מה תפקיד ההורים אם ככה, אתם שואלים?

1. לפתח סקרנות.

2. לפתח אחריות בנוגע ללימודים.

איך מפתחים אחריות בנוגע ללימודים?

· יוצרים תנאי למידה הולמים בבית.

· מתייחסים בחשיבות ובכבוד לנושא הלימודים ובית הספר.

· והכי חשוב, שומרים בבית על אווירה של למידה (גם קורסים בבישול או קורס בבודהיזם הם למידה), והילדים מסיקים מכך שהלמידה היא חלק מהחיים.

· והמסר בנוגע להשכלה: בזכותה ניתן לרכוש מקצוע מעניין, לא מאמץ פיזי ומתגמל כלכלית ונפשית, ובאופן כללי ההשכלה נותנת לנו הרבה אפשרויות בחירה.

ואם האחריות כבר אצלכם?

פשוט להניח אותה. לא לאחוז בה יותר. להורים קשה להניח את האחריות כי...הם לא רוצים ש"היא תיפול בין הכיסאות" לכן, הם רוצים להעביר אותה לידי הילד...

אבל אחריות לא ניתנת להעברה, אחריות אפשר רק להניח! אומרים לילד שאנחנו לא רוצים לקלקל את היחסים וסומכים עליו שיכול ללמוד לבד! ואם צריך עזרה נקודתית - אתם שם בשבילו.

לסיכום

מעורבות ההורה בלימודים מומלצת בדרכים הבאות:

1. ללמוד בעצמך. (דוגמה אישית)

2. להתעניין בנלמד בבית הספר, ואפשר להרחיב את הידע שלכם או שלהם תוך כדי שיחה.

3. לאפשר לילדים ללמד אותנו דברים שאנחנו לא למדנו בעצמנו - להביע עניין וסקרנות.

4. להיות שם לשאלה כזאת או אחרת...

ציונים:

בל נשכח שמטרתם לבדוק את רמת הידע של הילדים, לשקף תמונת מצב נקודתית של הבנה או זיכרון של החומר.

הבעיה היא שציונים הפכו להיות מגדירים של הילד.

החוכמה כאן היא לעודד, להסתכל קדימה על העתיד ותמיד להאמין בילד.

לעודד אותו על המאמץ ופחות על התוצאה - ציון (חשוב לזכור שדווקא הילד שמגיע להישגים נמוכים יחסית הוא זה שזקוק לעידוד).

להשתמש בציון כסמן של התקדמות, כשהציונים משתפרים זה אומר שהילד רוכש אסטרטגיות של למידה משופרות.


ללמד אותם לאהוב ללמוד, לא לפחד מלימודים, להבין שזה תהליך, שגם אם היום הם מצליחים פחות זה לא אומר שום דבר על ההצלחה שלהם - מחר. ללמד אותם שהם יכולים, שזה רק עניין של בחירה ומאמץ. זה התפקיד ההורי האמיתי - ואלו לימודי הליבה האמיתיים שכל ילד צריך ללמוד!


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בסיסי