"בגלל זה אתה עצוב?! אני אקנה לך מחר בבוקר אחד חדש!"
"די לבכות מכל שטות! אפשר לחשוב מה כבר קרה!"
"אז תמחק את זה, ותכתוב מחדש, מה זה הכעס הזה?!"
מוכר לכם...? אני מניחה שכן. יוצאים לנו משפטים כאלה מדי פעם מול הילדים שלנו.
אם רק היה כפתור כזה...אם רק זה בשליטתנו...היינו כבר דואגים שהילדים שלנו (וגם אנחנו), נסתובב תמיד : שמחים, מתלהבים, נרגשים, אהובים, חיוניים, בטוחים, שבעי רצון...
והכפתור הזה אם היה בשליטתנו...לא היה מאפשר אף פעם רגשות כמו:
כעס, עצב או חרדה.
נכון??
אני יודעת שכן. גם אני אמא.
כהורים, אנחנו נוטים לרכך את הרגשות האלו, או לנסות לנטרל אותם.
בספרו "ילדות אופטימית" מתייחס הפסיכולוג ד"ר מרטין סליגמן לחשיבות הגדולה שיש באיפשור הרגשות האלו : כעס, עצב, חרדה, כי יש להם מטרה ושלושה יתרונות חיוניים:
המטרה:
הם מניעים לפעולה, גורמים לנו לפעול ולשנות את עצמנו או את העולם שסביבנו, כדי להפסיק את הרגש השלילי.
מבחינה אבולוציונית לכעס, עצב וחרדה יש תפקיד חיוני, כל אחד מהרגשות האלו נושא איתו מסר:
החרדה – מזהירה אותנו מפני סכנה קרובה.
העצב – מיידע אותנו, שאנחנו עומדים בפני אובדן כלשהו.
הכעס – מזהיר אותנו שמישהו פולש לטרטוריה שלנו.
באופן טבעי, מסרים אלו כרוכים בכאב שמניע אותנו לפעולה כדי להפסיק את הסכנה.
ברור שבפועל, מערכת האתראה הזאת רחוקה מלהיות מושלמת, יש בה המון אתראות שווא.
הילד שדחף הוא לא בהכרח בריון מסוכן, האח שתפס לי את השלט של הטלוויזיה - לא בהכרח מאיים על הטריטוריה שלי, הציון הגרוע מהמורה – לא אומר שהמורה חושבת שאתה כבר לא חכם יותר...
ועדיין,
אם נאלחש לילדים שלנו את רגשות הכעס, החרדה והעצב או שנעשה הכל כדי שלא יחושו בהם, נעמיד אותם בפני הסכנות הבאות:
1. קושי למצוא משמעות בחיים.
2. כשחיים חיים ללא תסכול, קשה לחוות ולהעריך רגש חיובי.
3. נקשה עליהם לחוות תחושת שליטה באתגרים חדשים, כיוון שתחושה זו נרכשת בעיקר ע"י כישלונות חוזרים שגוררים איתם גם תחושות לא נעימות שגורמות לנו לנסות שוב ושוב עד שנשיג הצלחה.
לסיכום,
כעס, אכזבה, תסכול, פחד, מועקה וכו' - נכון, הם לא נעימים! אבל גם שליליים הם לא!
כישלון ורגשות לא נעימים הם אבני בנייה הכרחיות בדרך אל ההצלחה וההרגשה הטובה, הניסיון למזער אותם (כשהם סבירים ומוצדקים), עלול לפתח רגשות קשים בהרבה!
אז מה עושים?
בפעם הבאה (בערך בעוד...רגע), כשתזהו רגשות לא נעימים אצל הילדים, תעשו טוב אם תשקפו להם אותם, ותאפשרו להם פשוט לשהות בהם, כשאתם בסביבה אם כי לא ממהרים לפתור להם את הקושי והתחושה הלא נעימה, בהמשך אם יזדקקו לכך...תוכלו להציע את עזרתכם.
דוגמאות:
· הבת שלכם חזרה מבי"ס, (נדמה לה ש) כל החברות שלה קבעו להיפגש אחה"צ אבל היא לא הוזמנה.
במקום לאלחש : "שטויות! הן לא שוות את התסכול שלך ואת הדאגה הזאת!!! בואי נעשה לנו אחה"צ כיף..."
כדאי להתייחס : "את בעצם נורא מתוסכלת/מוטרדת/דואגת מזה שהחברות קבעו ואת לא הוזמנת?" (זה נותן במה לרגשות השליליים ומאפשר להם להיות...)
מאוחר יותר אפשר להוסיף : "אז איך את חושבת לפעול?/ מה את חושבת לעשות?/ את רוצה שנחשוב יחד מה אפשר לעשות במקרה הזה?"
· פעוט שחוזר הביתה ומספר ש"אף אחד לא חבר שלו!" (אמירה שמקפיצה לאוויר כל הורה ישראלי...).
מה הנטייה הטבעית שלנו?
(אחרי חקירה קצרה...) "אבל מה פתאום, יש לך המון חברים בגן! יובל חבר שלך, ודן, ויעל...ואיך קוראים לילדה שרצה אליך כל בוקר כשאנחנו נכנסים...?גם היא חברה שלך...!"
במקום זה, איך כדאי להתייחס?
לתת לרגע אמפתיה:
"אז אתה בעצם מרגיש נורא עצוב עכשיו, כי אתה חושש שאין לך חברים בגן?"
"היית רוצה שנחשוב יחד מה אתה יכול לעשות מחר בגן, כדי לא להרגיש עצוב ובלי חברים...?"
אז, אל תפחדו מהרגשות הלא נעימים של הילדים, להיפך, קבלו אותם באהבה (הי, משתפים אתכם!!) ובהבנה, שרגשות לא נעימים הם חלק מהגדילה וההתפתחות של ילדים ומבוגרים.
ובינינו, אנחנו הרי כבר יודעים שהחיים הם ממש לא רק : fun, fun, fun !!!