רוצה להזמין חבר היום?
כבר מזמן לא נפגשת עם חברים!
עם מי שיחקת היום?
אבל היא חברה שלך...אז למה את לא רוצה להיפגש איתה יותר??
משפטים שגורים בפינו כשהילדים שלנו בגיל הרך.
חבר ברשת הוא לא חבר אמיתי!!
תגיד, מה קרה שאתה לא יוצא בזמן האחרון עם החברים שלך?
יש לך הרבה חברים...אבל מי חבר/ה קרובה שלך באמת?
עדיף שתתרחקי מהחברים האלה הם לא מתאימים לך!!!
משפטים שגורים בפינו כשהילדים מתבגרים.
קל לנו לשפוט את השדות החברתיים של הילדים שלנו, אנחנו משקיפים עליהם ממעוף הציפור, סופרים את מס' ההזמנות שהילד מקבל אחה"צ מילדים שונים מהגן או הכיתה, שומעים מאמהות אחרות כמה הילד שלנו אהוב ע"י ילדיהם וכו'...
אבל האמת היא שתחום החברות הרבה יותר מורכב מזה.
ילדים כמו גם מבוגרים נמצאים לעתים קרובות במערכות יחסים מורכבות מאד, עניין שמבלבל אותם וגם אותנו ההורים שצופים בהתנהלות שלהם מול חבריהם.
הנה מס' עובדות מבוססות מחקר שמעידות על כמה חברות היא עניין מורכב:
# ההתפכחות הראשונית מאידיאל החברוּת מגיעה עם הנתונים המראים כי רק כחצי מהחברויות הן הדדיות. הממצא הזה מטלטל אותנו – מחקרים מלמדים שאנו מניחים כי רובן המכריע של החברויות הן הדדיות. אולי אתם יכולים לנחש אילו אנשים ברשימת החברים שלכם אינם מחשיבים אתכם לחברים?
הסבר אחד לחוסר האיזון הוא שחברויות רבות מבוססות על הרצון ביוקרה חברתית: מחקר מצא שמתבגרים רוצים להיות חברים של הילדים המקובלים וה"מגניבים", אבל המתבגרים שבראש ההיררכיה בוחרים להם חברים כאוות נפשם (וכך מטים את הממוצע).
# מערכות יחסים "אמביוולנטיות", כפי שנהוג לומר בעגת מדעי החברה, מתאפיינות בתלות-הדדית ובעימותים. לעתים יש לכם רגשות שליליים ורגשות חיוביים כלפי חבר בעת ובעונה אחת. יתכן שאתם מהססים לענות לטלפון כשהוא מתקשר. מתברר שגם הקשרים האלה נפוצים. מערכות יחסים אלו כוללות תערובת של אהבה, שנאה, רוגז, רחמים, מסירוּת ורכוּת.
# גם חברים נאמנים, מהימנים ומעניינים – חברים טובים – עלולים להיות לא טובים עבורנו אם יש להם ערכים ומטרות מנוגדים לשלנו. לפעמים, לחברים "טובים" יש מטרות, ערכים או הרגלים שאינם תואמים את המטרות, הערכים וההרגלים שלנו. לפעמים חוסר ההתאמה הזה מתפתח עם הזמן. הם לא "עשו" לנו שום דבר. אבל הם אינם מאששים את הזהות שלנו ואינם נותנים לנו רוח גבית בחתירה לעבר מטרותינו. להישאר בחברתם זה כמו לצעוד נגד כיוון הרוח.
יחד עם זאת, אם יש לנו ולילדינו בעיות עם חברים, זה אומר שיש לנו חברים – וזה אומר שהתמזל מזלנו.
החברויות הן שמזינות את נשמתנו, מעצבות את זהותנו ומתוות את נתיבי חיינו,
ומכיוון שהנושא נבחן פעמים רבות במעבדות מדעי החברה, אנו יודעים גם שהחברויות האלה תורמות לבריאותנו הנפשית והגופנית: חברים טובים משפרים את מערכת החיסון, מעודדים יצירתיות, ואצל מבוגרים - מורידים את לחץ הדם, מעכבים דמנציה (בקשישים) ואפילו מפחיתים את הסיכוי שנמות בכל רגע נתון. אם אתם מרגישים שאינכם יכולים לחיות בלי החברים שלכם, זאת לא הגזמה :)
ואיזה מסקנות כהורים אנחנו יכולים להסיק כאן?
1. להבין שלכל מערכת יחסים יש מורכבות שלעתים קרובות קשה לנו לראות אותה מהתבוננות מבחוץ, ולכן אם אין דחיפות, רצוי לאפשר אותה מבלי ביקורת ושיפוטיות.
2. אין ילד או מבוגר שלא זקוק לחברים יש רק כאלו שהמיומנויות החברתיות שלהם לוקות בחסר או מגושמות ולא מלוטשות מספיק. וזה הפיך. ידע ואימון יכולים להפוך כל אדם לחברותי הרבה יותר. כהורים אנחנו אחראים ליצור הזדמנויות למפגשים חברתיים, ואגב גם אחים נחשבים לפרטנרים טובים לאימון.
3. להקשיב לילדים כשהם מביאים סיפורים קטנים מהחברויות שלהם, להקשיב ולשאול שאלות שיעוררו בהם סקרנות ודרך להסתכל על החברות בדרכים נוספות, לבחון אותה דרך השאלות שאתם מעוררים, בתנאי שלא תהיה שיפוטיות וביקורתיות בשאלות שלכם אלא סקרנות בלבד.
4. לפעמים חברות דועכת או נחתכת בפתאומיות, כשזה קורה זה לעתים כואב בעוצמה (בעיקר לילדים ומתבגרים), אם נאפשר לילד להבין שהסיבות יכולות להיות מגוונות (רצון להכיר חברים נוספים, תחומי עניין שהשתנו, סידור חדש בהיררכיה החברתית) ולאו דווקא קשורות ישירות בו, הפגיעה בערך העצמי שלו יכולה להימנע, והכאב יהיה קטן יותר - אולי.
5. להיות שם בשבילם גם כשהם חוזרים כואבים ופגועים מהשדה החברתי אליו הם שייכים, להיות שם כשצריך אותנו לעידוד ומילה טובה בניגוד ללהיות שם לביקורת ושיפוטיות על הילד שלנו או על חבריו.
לסיכום,
תאמנו את הילדים ככל האפשר לחברות טובה, שפצרו כמיטב יכולתכם את המיומנויות החברתיות שלהם, כי זה אוצר אמיתי לילד, ותמיד תשמרו את ההבנה שחברות היא דבר מורכב: לא תמיד חשובה לשני הצדדים במידה שווה, לא תמיד הדדית, לא תמיד מתאימה מבחינת המטרות והאישיות, לפעמים צד אחד נהנה מרווחים משניים בתוך החברות והצד האחר נותן את כל כולו, למרות זאת שני הצדדים יכולים להרוויח מאד מהקשר.