· שימרו על טוהר המילה
תיוגים – "אתה עצלן"
קטלוגים – "זה לא בשבילך! צריך המון סבלנות לזה!"
הכללות – "את אף פעם לא באת אלי ואמרת..."
השוואות – "למה רק שירה עוזרת כל הזמן?"
מלים שבורחות בשעת כעס – "למה אתה כזה אידיוט?!"
תיזהרו מכל אלה! חוסר הדיוק ופגיעה גדולה מתחבאת מאחורי כל אחד מאלו.
המלים שלכם הן הכח שניחנתם בו כדי ליצור. מילה יחידה לפעמים מספיקה כדי להטיל כישוף, ובני אדם משתמשים במילים כמכשפים.
באמצעות המלים אנחנו יכולים ליצור דרמה עצומה – לכשף מישהו או לשחרר אותו מכישוף.
השתמשו במלים כדי לחלוק את אהבתכם. השתמשו בקסם קודם כל כלפי עצמכם ואז כלפי הילדים שלכם.
· אל תיקחו שום דבר באופן אישי.
עצה זו היא עצה כללית לחיים, כלפי כל אדם שאנו פוגשים כלפי המעשים שלו, והמלים שלו אלינו – הכל זה שלו. נובע מתוך עצמו ובא לשרת אותו באיזה שהוא אופן. אגב, אל תיקחו אישית גם מחמאות גדולות, לאנשים שונים דעה שונה אבל אף אחת מהדעות אינה שייכת לכם באופן אישי או קשורה אליכן, הן כולן שקשורות אך ורק למי שנושא אותן.
ואיך זה קשור לילדים שלנו?
בהתנהגות שלהם, בהישגים שלהם, בקשיים שלהם, ביכולות שלהם –
הילדים שלנו הם לא כרטיס הביקור שלנו!
כשאנחנו משתחררים מהמחשבה הזאת אנחנו פועלים מולם ממקום יותר נכון, אנחנו מתפנים באמת, לראות את הקשיים שלהם ואת הצרכים שלהם, לראות אותם כבני אדם צעירים שמוצאים את דרכם בעולם, בעזרתנו.
כשהילדים שלכם מאד מוצלחים תחמיאו לעצמכם על הדרך שאתם עושים כהורים, כשהילדים שלכם נתונים בקושי, תמשיכו לחפש את הדרך איתם ואליהם.
כשהם מתפרצים בחמת זעם עליכם – אל תיקחו את זה באופן אישי, עזרו להם להבין את הכעס הזה ולשנות את הביטוי אבל, אם תיקחו זאת אישית תכעסו נורא בעצמכם, תעלבו מאד, תתביישו אולי, ולא תמצאו את האנרגיות לעזור.
· אל תניחו הנחות.
כמה פשוט ככה קשה. הרי אנחנו נוטים להניח הנחות כמעט על כל דבר, ולהאמין בהן....!
אם אנשים אומרים לנו משהו...אנחנו מניחים הנחות, ואם הם לא אומרים...אנחנו גם מניחים הנחות, גם אם אנחנו שומעים משהו שהוא לא עד הסוף מובן לנו...אנחנו מניחים הנחות בקשר למשמעות שלו ואז מאמינים בהן. אנחנו מניחים סוגים שונים של הנחות...למה? בגלל שאנחנו לא מעזים לשאול שאלות.
לעתים קרובות, אנו מניחים שכולם רואים את החיים כמו שאנחנו רואים אותם...חושבים כמונו, מרגישים כמונו, מגיבים כמונו...כשילדינו המתבגרים עומדים מולנו, שונים מאתנו לעתים, הם עשויים לגרום לנו לבלבול ומפח נפש גדול אם נניח שהם הרי בדיוק כמונו...! כי הם לא!
ויש גם הנחות מוטעות שאנחנו מניחים – הנחות אלו גורמות לנו לכעס ואכזבות ואז לסכסוכים ומריבות. למה? כי ההנחות שאנחנו מניחים לגבי בני הזוג שלנו, חברים שלנו וילדים שלנו, לא בהכרח משקפות את המציאות, ובעימות מול העובדות האמתיות אנחנו מוצאים עצמנו כועסים ומאוכזבים.
אגב, אנחנו נוהגים לעתים קרובות להניח שאחרים וביניהם גם הילדים שלנו, יודעים את מחשבותינו ואנחנו לא צריכים להגיד מה אנחנו רוצים. הם יעשו את מה שצריך בגלל שהם מכירים אותנו... ואז, עלבון ואכזבה.
אז מה במקום להניח הנחות? לשאול שאלות. לא מבינים – תשאלו! עד שיהיה לכם ברור לגמרי...ואז, לא תצטרכו להניח הנחות כי תדעו את האמת.
· עשו תמיד כמיטב יכולתכם.
"תמיד בכל מצב שבו אתם נתונים, עשו כל שביכולתכם, לא יותר ולא פחות. אך זיכרו שמיטב יכולתכם לעולם משתנה מרגע אחד למשנהו" דון מיגל רואיס
כהורים בכלל וכאימהות בפרט אנחנו לא אחת נתקפים ברגשות אשם באשר להורות שלנו, חלקנו שופט את עצמו ומתייסר ביסורי מצפון – הפער בין הרצוי למצוי.
הורה שפועל כמיטב יכולתו : קשוב לילדיו, מתחשב ברצונותיהם ובצרכים שלהם אך גם בשלו, הורה שנוכח ומעורב בחיי הילדים שלו, שמחפש כל דרך ליחסים טובים, הוא הורה שפוטר עצמו מייסורי מצפון ורגשות אשם. "תן בי את השלווה – לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ – לשנות את מה שביכולתי, ואת התבונה – להבדיל ביניהם" ריינהולד ניבור
אם אהבתם, ממליצה לכם לקרוא את הגרסה המקורית :
"ארבע ההסכמות" – דון מיגל רואיס