כמה נקיים אתם בכניסה הביתה בסוף יום?
מכונית שהתגלגלה לה לאיטה במורד הרחוב בזמן שאני מצייתת לתמרור עצור ומחכה, עוררה בי סקרנות ואז תסכול ולבסוף את הפוסט הזה.
כשהתקרבה אלי ראיתי את הנהגת שקועה לגמרי בשיחה ערה בהשתתפות ידיים והבעות פנים מתחלפות אל מול הנייד התלוי לו מול פניה.
קצב הנהיגה הותאם למצב הנהגת : עסוקה. ואז היא עצרה וביצעה חנייה מהירה ממש בסמוך לגן הילדים שנמצא שם.
את שאר האינפורמציה סיפק לי מוחי שרגיל לתצפת על אנשים ולטוות לו סיפורים, השיחה הזאת מן הסתם סגרה לנהגת המכונית האפורה את חלקו הראשון של היום שלה, והנה אוטוטו נופל לזרועותיה פעוט שנפשו יוצאת אליה – לפחות אחד מחכה לה... והנה מתחילה לה מחציתו השנייה של היום, מחצית קצת פחות צפויה, עם קצת יותר עבודות פיזיות, משעממת בחלקה, מרגשת לעיתים, מעייפת בלי כל ספק.
חשבתי לעצמי, מה היא תקח איתה ,הנהגת, מהמחצית הראשונה של היום שלה? אילו מילים, מחשבות, דאגות, שאלות בלי תשובות, עניינים לא פתורים, תקוות, התרגשויות, ימשיכו ללכת איתה למחצית השנייה...?
מה מבין כל אלו יתחרו על תשומת הלב שלה? מה ינצח?
אני זוכרת מצוין את הילדים שלי בילדותם המוקדמת כשהם מעירים/מתרגזים/צוחקים/מציינים את הרגעים שהייתי איתם, אבל לא באמת...
"אמא, אפשר חביתה?...
- מה?
- חביתה. אפשר שתכיני חביתה לארוחת ערב?
- אהה...חביתה...?
- אהה...אוי! ארוחת ערב, חביתה...ברור שאפשר! איזו שאלה...
- תן לי רק...לסיים כאן משהו...אהה...
פזורת מחשבות הייתי.
אז, תניחו סלסלה/סל/קופסא/שקית/ מזוודה – ליד דלת הכניסה לבית.
וכשתכנסו הביתה, מלאו אותה בשאריות מהמחצית הראשונה של היום שלכם וגם ב...נייד.
כנסו נקיים.
ככה שיהיה לכם מקום, הרבה מקום, למחצית השנייה של היום.
תטעינו את עצמכם במחשבות על מה שמעניין ילדים.
מה שמעניין את הילדים שלכם.
כדורגל
חוק החילוף
עומר אדם
המן הרשע
גמל שלמה שהיה היום בגן
שהחביתה לא תיגע בקוטג'
בוב ספוג
שהפועל שוב הפסידה
תפנו מקום, ככה נקי.
שלא יתערבבו להם המחשבות של הילדים עם המחשבות של המבוגרים – כי זה מבלבל, ממסך ומפריע.
קוראים לזה – נוכחות הורית.
ובבוקר, אל דאגה, בדרך החוצה מהבית, תמצאו שכל הדאגות, המחשבות, הטרדות והשאלות הפתוחות – מחכות לכם בדיוק באותו מקום שהשארתם אותן.
אף אחד לא לקח לכם אותן.
והנה קיבלתם יום חדש להתמודד איתן – עד ש...תיכנסו שוב הביתה.