למה הם לא מקשיבים לנו?

ההרגשה ש'לא מקשיבים לי' היא אחת התחושות הכואבות ביותר בהורות.

זה מתסכל, אנחנו חווים התרחקות, זה מוציא את המשמעות מההורות, זה מונע מאתנו לשתף ולתת מהניסיון שלנו לילדים.

כשאנחנו הורים לילדים צעירים, אנחנו מפקפקים ביכולתם להבין אותנו...ומחכים שיתבגרו.

כשאנחנו הורים למתבגרים הכי אנחנו אוהבים להאשים...את גיל ההתבגרות.

אבל למעשה, הסיבה לחוסר הקשבה שלהם – נעוצה לגמרי בהתנהגות שלנו. וזו גם הבשורה הטובה (!)

אז למה הם לא מקשיבים לנו??!

בעקר בגלל אופן הדיבור שלנו אליהם:

· אנחנו מרבים לשאת מונולוגים.

· אנחנו מרבים בהסברים.

· יש לנו המון דרישות.

· אנחנו חוטאים בלא מעט בהכללות( תמיד את מתנהגת..., אתה אף פעם לא..., כל פעם שאני מבקשת...)

· שולפים עצות מבלי שנתבקשנו.

· יש לנו הרבה קביעות לגבי הילדים שלנו (זה לא בשבילך!, הם בכלל לא מתאימים לך החברים האלה!, את לא אחראית!)

· האשמות (אם היית מתלבש בזמן – היינו מגיעים בזמן...)

· שיפוטים (התנהגת ממש לא יפה כשהיינו אצל סבא וסבתא)

· ביטול הקושי ("מרגישה שאין לי חברים בכיתה" – "טוב, אל תגזימי! זה לא בדיוק ככה!)

· המון הוראות לפעולה (תכבה טלוויזיה, כנס למקלחת, תפסיק עם הצרחות, לך לסדר את התיק, תוציא את הכלב, תוריד את הרגליים מהשולחן).

המשותף לכל הרשימה – מעבירים לילדים את אחד משני המסרים:

1.את/ה צריך לעשות משהו – התרכזות בהתנהגות מסוימת שאנחנו רוצים שתקרה.

2.את/ה לא בסדר! – מסרים גלויים או סמויים שהם לא בסדר! (ומי אוהב לשמוע את זה??)

בבקשה אל תתנו לרגשות אשם להציף אתכם, לא זו המטרה בכלל, אלא להאיר את הקושי של הילדים – זו המטרה.

ואתם, אם הגעתם עד לשורות אלה זה מעיד על כך שאכפת לכם והייתם רוצים להביא לשינוי בתחום השיח ביניכם לבין הילדים.

אז מה עושים?

דיבור על פעולות והתנהלויות, וחוקים, וכללים, ומשמעת – הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלנו, מהיחסים שלנו עם הילדים, אז איך אפשר לעשות את זה באופן שיקרב את הילדים ולא ירחיק אותם?

בכל סיטואציה או אחריה, אני משתמשת בשלוש שאלות כדי לברר אותה או לפתור בעיה שהייתה שם:

1. מה קרה שם?

2. מה חשוב לי?

3. מה הבקשה שלי?

דוגמה:

1. מה קרה שם?

את זוכרת שאתמול היה לנו ערב עם המון בכי וצעקות? אני ביקשתי שתכנסי לישון בזמן, ואת התעכבת מאד. זוכרת?

2. מה חשוב לי?

את יודעת למה זה חשוב לי שתלכי לישון בזמן? חשוב לי שתקומי רעננה, ותהיי מרוכזת בלימודים כי זה הרבה יותר מעניין ללמוד כשמרוכזים בשיעור, חשוב לי שתקומי בבוקר בזמן כדי שלא נאחר לבית ספר ולעבודה, וחשוב לי שיישאר לי מעט זמן בערב רק עם אבא.

3. מה הבקשה שלי?

אני רוצה לבקש ממך לסיים את כל המשימות שלך, כולל בחירת הבגדים וסידור התיק עד – שמונה וחצי, ולהיכנס למיטה, בתשע מכבים את האור! את חושבת שאת יכולה לעמוד בזה?

אז תראו, אולי לא תהיה כאן תמיד הצלחה, אבל קבלו את מילתי שברב הפעמים תהיה בהחלט! באופן הזה אנחנו הופכים את הילד לשותף, שותף לקושי ולהצלחה,

הדברים לא נאמרים או נקבעים באופן שרירותי ולשם שינוי הוא יודע את זה. כי שיתפתי.

מה שמאד ישמח אותי: