"אני לא מסכימה, בשום פנים, שתדבר אלי ככה!!"
"אין כזה דבר לא לצחצח שיניים בערב!!!"
"מה פתאום עוד קרטיב! אכלת כבר אחד היום!"
"אין מצב שאת הולכת לישון אצל חברה בזמן לימודים, ואין מה לדבר על זה יותר!!"
מכירים את המשפטים האלו? את חלקם לפחות?
מזמינה אתכם להקשיב לתדר שלהם.
נעים?
ותוכן המשפטים...
צודק?
נכון?
ודרישות הילדים...
טובות?
רעות?
והנה לב העניין:
הורים רבים וטובים מתבלבלים במטרות שלהם ביחסיהם עם הילדים, והם פועלים מול הילדים שלהם כאילו המטרה שלהם היא לגרום לילד למלא את רצונם – לשמוע בקולם.
באחת הפגישות עם הורים סיפר לי אב אחד על מריבה חוזרת שלו עם אחד מילדיו הצעירים שמתחיל לצחצח את שיניו בחדר האמבטיה של הילדים, ולעתים קרובות, מגיע תוך כדי צחצוח השיניים לחדר האמבטיה של ההורים, ושם רוצה לסיים את הצחצוח..."אני כמובן מחזיר אותו וזה הרבה פעמים מסתיים בבכי וצעקות..."
"ולמה, בעצם, אתה לא מאפשר לו את המעבר הזה...?" אני שואלת "מה זאת אומרת? כי הוא צריך לצחצח שיניים אצלם...!" "כן, אבל מה המטרה שלך?" אני מקשה "שיעשה מה שאומרים לו!"
האמנם???
"האם המטרה שלך היא לא – שילך לישון עם שיניים נקיות?"
"נכון" עונה לי האב הצעיר " לא חשבתי על זה...."
רבים מאתנו אכן שוכחים לעתים את המטרה המקורית שלשמה הם עושים את הדברים...
ונחזור לקריאה הכל כך לגיטימית הזאת:
"אני לא מסכימה, בשום אופן, שתדבר אלי ככה!!!"
ברור שהיא לגיטימית, נכונה, ובמקומה!
אבל, איך אתקשר את זה באופן אחר?.....הרי המטרה שלי כאן היא לא שיפסיק לדבר אלי באופן הזה בגלל שאני אמרתי...אלא, ליצור חיבור של אכפתיות, כבוד הדדי....שלא ידבר ככה בגלל ה...חיבור, האכפתיות, הכבוד ההדדי.
במקרה כזה, לא מספיק להפסיק את ההתנהגות/האמירה ע"י הוראה קצרה(תפסיק כי אמרתי לך!/תפסיק כי אני לא מרשה!), חשוב לשתף את הילד ב"דבר האמיתי" שמתחולל אצלי פנימה:
ילד שמרים קול או משתמש במלים שלא מקובלות עלי, אפשר להפסיק אותו תוך גילוי לב ותיקון:
"אתה יודע,כשאתה מרים עלי קול, אני מרגישה מושפלת. ואתה יודע עוד משהו? אני לא מסכימה שאנשים ישפילו אותי. אף אחד. גם לא בני משפחה שלי.
חשוב לי להיות בסביבה של אנשים שמכבדים אחד את השני, ולכן בכל פעם שתתבלבל ותרים את הקול, אני מתכוונת להתרחק ממה שגורם לי להרגיש רע."