תכניות ריאליטי, אני מודה שלרובן אין לי סבלנות, וחלקן אפילו מצליחות לעורר בי כעס ממש...(שזה כבר עניין לפסיכולוגים), אבל בחלקן אני אוהבת לצפות בפרק או שניים הראשונים – התהוות של קבוצה, התנהגויות אנושיות, יחסים חברתיים.
בעיקר אני מופתעת, כל פעם מחדש, מכמה בקלות מתלקחות מריבות בין המשתתפים!
לפעמים שני הצדדים אומרים את אותו הדבר ממש, רק לא שומעים אחד את השני והם בריב גדול, וכל זה קורה בשניות מועטות, נורא מהר נשברים כלים בין בני אדם - שלא מסכימים.
ואצלנו? בחיים ללא מצלמות, לעתים קרובות אותו הדבר.
אנחנו הרי רבים עם סביבתנו בשפע, תודו. אנחנו רבים, מתווכחים, עושים מלחמות כי אנחנו בטוחים שהדרך שלנו נכונה, וגם כי חשוב לנו להיות צודקים.
ככה התרגלנו.
ככה אנחנו מודדים את הערך שלנו (ברור שיש בינינו יוצאי דופן שהתנהלותם אחרת לגמרי).
אי הסכמה.
על מה יושבים חילוקי הדעות בינינו?
5 פרמטרים להתבוננות על הסכמה או חוסר הסכמה:
המציאות (שכידוע כל אחד ונקודת מבטו).
הבעיה שאני חווה.
הפתרון שאני מציע.
הבקשה שאני מבקש.
האם אתה מסכים ?!
אם שנינו מסכימים על כל סעיף כאן, הרי שנגיע לפתרון ונשיג שיתוף פעולה.
אבל, מה קורה במקרים של חוסר הסכמה – קונפליקט?
המשמעות של זה שאנחנו לא רואים באותו אופן לפחות את אחד מהסעיפים כאן.
וכדי לפתור את הקונפליקט ולהגיע להסכמה, אנחנו יכולים לבדוק כל סעיף כזה.
דוגמה:
ילדים שמתעקשים לישון במיטת ההורים.
הבעיה שאני חווה – חוסר נוחות, חוסר פרטיות, חוסר שליטה.
הפתרון שאני מציעה – שהילדה תפסיק להגיע למיטת ההורים.
הבקשה שאני מבקשת – "כשאת מתעוררת בלילה ורוצה לקום, תתגברי ותמשיכי לישון במיטה שלך
כמו ילדה בוגרת!"
הסכמה עם הבקשה...? סביר להניח שהיא תידחה...
למה?
נראה שאני צריכה להתאמץ כאן יותר כדי להשיג הסכמה:
האם הפתרון שהצעתי כולל את הילדה בתוכו? כלומר את ה"רווח" שלה מהמצב החדש? או מתרכז רק בתועלתי?
האם הבעיה שאני חווה, משותפת לשתינו או שאני צריכה להסביר אותה ? צפוף...כאבים בצוואר ובגב וכו'
האם הבקשה שלי ניתנת ליישום בקלות? או שדרושה כאן "עזרה ראשונה"...?
אז אחרי שניסיתי ולא הצלחתי להגיע לשיתוף פעולה, ההתבוננות לפי הפרמטרים האלו יכולה לעזור לי לשפר את הבקשה:
הפתרון – אולי הדרגתי (להדגמה בלבד, יש עוד הרבה פתרונות יצירתיים), בשבוע הקרוב את תירדמי במיטה שלנו ואח"כ נעביר אותך לשלך לכל הלילה, מיום שבת את כבר תלכי לישון ישר במיטה שלך. מה יכול לעזור לך?
הבעיה – לשתף בקושי, לגייס אמפתיה. ("נכון שראית אותי היום בבוקר מחזיקה את הצוואר? את יודעת למה? את יודעת שאני זקוקה לעזרה שלך כדי שיפסיק?")
הבקשה – גם כאן ציפייה לשינוי הדרגתי יכולה להיות יותר ריאלית ויותר מתחשבת.
"מבקשת ממך לעבור לישון במיטה שלך, בואי נחשוב יחד על מה יכול לעזור לך? מה את צריכה כדי להצליח לישון במיטה שלך?"
אז, בפעם הבאה שאתם נתקלים בחוסר שיתוף פעולה או באי הסכמה ( גם עם בן הזוג או כל אחד אחר...), אתם יכולים לפרק את אי ההסכמה למרכיבים שלה, לברר בדיוק על מה זה "יושב" :
האם הבעיה לא מובנת? הפתרון לא מקובל? או אולי זו הבקשה שלא ריאלית או לא כוללת בתוכה את הצד השני.
מוזמנים לשלוח אלי במייל חוזר, דילמה שמציקה לכם, ונכון לעכשיו לא הצלחתם עדיין למצוא פתרון לשיתוף פעולה : לימודים, שעת שינה, אוכל, אחר...
פרקו אותה לפי המודל הזה, מבטיחה לעזור לכם לחשוב על זה מחדש.
בהצלחה!!!