"בוקר טוב! תגידי שמעת??!"
תופסת אותי שכנתי בגיחה שאמורה הייתה להיות קצרצרה וחשאית עם שקית אשפה בידי, ובלבוש לא הולם...
ואז סיפרה לי על מכר משותף שלנו, שנמצא ללא רוח חיים בחדר מלון בארץ אחרת..
"כל כך חבל" היא קוננה עליו "הוא היה מה שנקרא ממש "מלך הארץ".
אז רק למען הסר ספק, הידיעה העציבה אותי מאד.
מוות בלתי צפוי, חטוף וחוטף – תמיד מותיר אותי עם מחשבות על החיים.
הפעם העסיק אותי גם המונח השגוי שהיא השתמשה בו: מלך הארץ במקום "מלח הארץ".
וזה מה שחשבתי לעצמי:
מלך הארץ – הוא מלך:
עמלים בשבילו.
הוא צריך בעיקר להמציא את הבקשה, את השאר אחרים עושים.
יש סביבו שפע, הוא צריך רק לבחור ולא ליצור.
מסירים את המכשולים מדרכו.
כולם מתחשבים בו וברצונותיו.
רצונותיו – פקודות לנותני השירות.
הוא לא חבר שווה בקהילה הוא מעליה.
התקשורת שלו מצומצמת עם הסביבה, יש סימנים מוסכמים רבים.
"מלח הארץ" זה מושג שאנחנו משתמשים בו כשאנחנו רוצים להגדיר אדם מאד...ערכי.
בגדול המושג בא לתאר נוער או מבוגרים שמייצגים בגאווה את התרבות ממנה צמחו, את הדברים הטובים שבה.
אגב, גם באנגלית ניתן למצוא שימוש במונח "Salt of the Earth", המשמש לתיאור אנשי עמל חרוצים והגונים.
חשבתי על ערכים שמייצגים "מלח הארץ" –
עצמאות, מנהיגות, רגישות, כבוד לסביבתו, שליטה עצמית, אכפתיות, הגינות, שיתוף פעולה, תמיכה.
ופתאום הבנתי שאלו כמעט מושגים הפוכים זה מזה. מלך הארץ ומלח הארץ.
אז מה אנחנו מגדלים בבית שלנו, מלכי הארץ? או מלחי הארץ?