ספרים בעידן האייפד והמחשב – בדיחה טובה, או צו השעה?
כשהאחיין שלי היה בן כשנה והניע עצמו בזחילה מאולתרת על השטיח בסלון, נתקל מבטו בסל העיתונים, הוא שלח את ידו השמנמנה ושלף מתוכו ירחון צבעוני, הירחון נשמט סגור לפניו, לרגע אפשר היה לראות בעיניו את גלגלי מוחו הצעירים מחשבים את הצעד הבא...ומיד שלח את האצבע המורה שלו, והחליק אותה על פניה של הדוגמנית שעל הירחון. והמתין. "זה לא עובד...!" כמו אמר לעצמו, וחזר על הפעולה...! באמת, אבל באמת, לא ידעתי מה קודם : לצחוק או לבכות! J
אני לא נגד טכנולוגיה, להיפך – אני נהנית ממנה בלי סוף, אבל אני גם מפחדת ממה שהטכנולוגיה מפקיעה מאתנו, ובעיקר דואגת לדור שנולד לעיצומה של התפתחות טכנולוגית מרשימה, זמינה ונגישה.
נכון, לראות את הבלונים מתפוצצים בסיפור "חמישה בלונים" שבמחשב או באייפד, זה מראה ויזואלי נחמד ואף מסעיר (אם אתה מתחת לגיל חמש...), אבל לשמוע את אמא או אבא עושים את זה, ולעשות את זה יחד איתם, והכל בקצב של הפעוט האוחז בספר...ולאו דווקא של הקריין שיושב באולפן...זאת חוויה אחרת. לגמרי!
נכון, "חמישה בלונים", "איה פלוטו" ואפילו "דירה להשכיר", נפלאים כפי שהם – יטילו שעמום לא קטן על הקורא הבוגר בקריאה חוזרת ונשנית...אבל הי, כמה נושאים מרתקים לחלוק בהם עם הפעוט היקר שלכם, יש בידיכם?? – אל תתנו לאייפד ולמחשב להיות הכי משמעותיים לילד מבחינת סיפוק הצרכים ההתפתחותיים שלהם, תהיו שם אתם – כך תעמיקו את הקשר.
הישיבה המשותפת פעוט בחיק ההורה, הורה בחיק הפעוט כשהילד שותה בצמא את המלים ועיניו גומעות בהתלהבות את האיורים, מספקת המון אינפורמציה: ממה הילד פוחד? מה מטריד אותו? עם מי הוא מזדהה? מה משמח אותו? ועוד ועוד...
ולא הזכרתי את התפתחות השפה מול הספר, את ההתעכבות על האיורים המקסימים שלעיתים הם עצמם – סיפור בפני עצמו, את ההזדמנות של הילד להביא את עצמו בתוך גיבורי הסיפור, את ההזדמנות של ההורה לבחור ספרים שיעזרו לו להתמודד עם אתגר מקומי ( פחדים, גמילה, כישורים חברתיים ועוד).
לכאורה, סתם ספר - למעשה עולם ומלואו בחיק המשפחתי. אל תוותרו על זה J