3 מיתוסים נפוצים ו...ניפוצם – ומה במקום
יותר ויותר הורים לילדים צעירים מוצאים עצמם מתעסקים עם המונח "בשלות רגשית", "הילד שלי לא בשל רגשית לעלות לגן חובה/להתחיל בית ספר", או "יש פער מאד גדול בין היכולת השכלית שלו (הוא נורא חכם), ליכולת הרגשית שלו (הוא נורא תינוקי עדיין)" נשמע מוכר? האם גם אתם מצאתם את עצמכם מתעסקים עם המונח "בשלות רגשית" מתוך אינטואיציה מבלי בעצם לדעת מה זו בשלות רגשית והאם אנחנו כהורים יכולים לפתח אותה? על 3 מיתוסים שכיחים שהורים מאמינים בהם, ומה האמת מאחוריהם - במאמר שלפניכם. מוזמנים לקרוא, ליישם ולשתף.
כמו שציינתי קודם...הורים רבים יודעים "לחוש" את הבשלות הרגשית של ילדם, אבל רבים מהם לא מגיעים לשינוי הרצוי, מבזבזים זמן יקר בהמתנה (שיגדל ויתחזק), ובסופו של דבר מפקידים את בשלותו הרגשית של ילדם בידי אנשי מקצוע או בידי הזמן החולף. יכול להיות שהסיבה לכך הם 3 מיתוסים שרבים מאתנו מאמינים בהם, שעומדים בינינו לבין האמת.
עוד מעט נראה מה המיתוס הנפוץ ביותר שמחזיקים הורים רבים, אבל תחילה - הנה המיתוס הראשון.
מיתוס מס' 1: זה גנטי. כל הצד של אבא שלו, "הבשילו" מאוחר.
אח גנטיקה, גנטיקה...אם לא היית את מי היינו מאשימים בכל מה שאנחנו פחות אוהבים? אבל במקרה הזה כשמדובר על בשלות רגשית זאת טעות שעלולה לעלות ביוקר, כי כשאנחנו מאמינים שהגנטיקה אשמה אנחנו מקבלים את זה כגזירת גורל.
אז מה במקום?
הפתרון הוא מאוד פשוט. להבין מה זאת בדיוק "בשלות רגשית", מה מכיל המושג הזה...ולשאול את עצמנו מה מתוך זה אכן צרוב בתאים הגנטיים שלנו, אם בכלל. (ספוילר – בכלל לא...)
וזה עוד כלום לעומת הטעות השנייה...
מיתוס מס' 2: " יש ילדים שנולדים בשלים, ויש כאלו שתמיד ישמרו על פער, מה לעשות, רגישים כאלה..."
המיתוס השני שהורים רבים מאמינים בו מבלבל בין המושג רגישות (שזו אכן תכונה מולדת) לבין בשלות רגשית. וזאת טעות גדולה מאוד שבגללה עלולים לפספס את העזרה שניתן להגיש לילד כדי שיבשיל מבחינה רגשית.
אז מה צריך לעשות?
צריך להבין את האחריות שלנו כהורים ובעיקר את ההשפעה שיש לנו על הבשלות הרגשית של הילד שלנו, ולפעול בהתאם למטרות שאנחנו רוצים לחזק אצל הילד שלנו. וארחיב על כך במיתוס הבא.
שום מאמר בנושא מיתוסים שהורים מחזיקים בהם, לא יהיה שלם בלי לדבר על המיתוס השלישי, והוא המטעה מכולם...
מיתוס מס' 3:
"יעבור עם הזמן! היא תגדל וזה יסתדר..."
המיתוס השלישי של מרבית ההורים הוא שזמן מרפא הכל ובמיוחד בכל מה שקשור להתפתחות או שינוי לטובה בהתנהגות, וזאת טעות גדולה מאוד, שגורמת להם לפספס הרבה מאוד הזדמנויות לתיקון ועזרה לילד "בזמן אמת".
אז מה צריך לעשות?
נכון, יש דברים שהזמן פועל לטובת תיקונם, אבל אמונה גורפת בעניין עלולה להיות בעייתית מאד כי אז אנחנו עלולים להעביר את האחריות מאתנו אל הזמן...ואם הוא לא מועיל, זה עלול להיות הפסד יקר של הזדמנויות לתיקון ולמידה של הילד בדרך לבשלות רגשית. בשלות רגשית כוללת בתוכה את היכולות הבאות:
עמידה באתגרים
יכולת עמידה בתסכולים
משמעת (חיצונית ופנימית)
עצמאות
יכולת התמודדות עם כשלונות
אחריות
הסתגלות למעברים
צורך בהישג
סיפוק מהצלחות
סקרנות
ביטחון עצמי
יכולת לדחות סיפוקים
קבלת נורמות התנהגות
אם תתבוננו על כל אחד מהרכיבים שמרכיבים את הבשלות הרגשית תגלו שרובם ניתנים לאימון והרחבה על ידינו ההורים, על ידי פעולות, תגובות, מתן הזדמנויות, הכוונה - שלנו כהורים, אנחנו בעיקר אלו שיכולים לעזור לילדים שלנו עם הבשלות הרגשית שלהם, בטח יותר מזמן שחולף לו לידם.
בשורה התחתונה
אין ספק שמיתוסים בתחומים שונים מנהלים אותנו, ולעתים אפילו אחראים באופן ישיר על החלטות ומעשים שאנחנו מקבלים ועושים.
כמו שיכולתם ללמוד מהמאמר, כדי שתוכלו למלא את תפקידכם החשוב בעזרה לילד שלכם ושזו תניב את הפירות הרצויים, חשוב לוותר על מיתוסים ולהיצמד למה שניתן לשפר אצל הילד, ולזכור שבשלות רגשית היא סך כל הרכיבים שכל אחד מהם ניתן לשיפור וחיזוק.