מכירים את הדמות של "סופר נני" ב"ארץ נהדרת"? יוצריה הגאונים של התכנית הזאת הלבישו עליה כמוטו חוזר את הציווי - ..."ולהתרחק!!"
אז צחוק צחוק אבל אל תפספסו את הטיפ הזה:
- כשאני מבקשת מילד משהו : לסדר את החדר, לאסוף משחק, להתחיל עם השיעורים, לסיים את המשחק במחשב, לבוא לאכול...ואני נשארת לעמוד שם, עם יד על המותן או שלא, אבל עומדת שם בהמתנה, זה יוצר מעמד מוכיח כזה...לא נעים, כוחני (אני אמרתי ועכשיו מחכה שיתבצע!), הילדים חשים את האווירה ולפעמים מגיבים כלפיה ב"דווקא", התנועות שלהם הופכות להיות בהילוך איטי, הם פתאום מאד "מתעייפים" ונשכבים לנוח בין הפעילות שהיו עסוקים בה לזו שאנחנו רוצים שיהיו...
לעומת זאת, אם אנחנו מבקשים ואז ...מתרחקים, כלומר פונים לענייננו ולא "נעמדים להם על הראש" עד שהבקשה מתמלאת...אנחנו מעבירים להם מסר, שסומכים עליהם שזה יתבצע וחשוב לא פחות – לא נמצאים בעמדה של הכרזת מלחמה ("אני לא זזה מפה עד שאתה לא עושה את מה שאמרתי...!!! עכשיו!!! קדימה!!!" – את כל הדברים האלה אומר הגוף שלנו מעבר למילים הנאמרות בפועל").
עניין קטן כביכול - ...ולהתרחק!
אבל בעיניי הוא יכול מאד להשפיע על האווירה בבית, על הרצון של הילד לשתף פעולה ולהיפך על הרצון שלו לעשות "דווקא" מתוך תחושה של השפלה ומאבקי כח.