"היא בוכה המון! וכועסת כל כך!!! מתנגדת לכל דבר שאומרים לה, המון התפרצויות, ונשבעת לך שלרוב אין לי מושג על מה!!! נכון שיש לה אחות בת חצי שנה, אבל אני ממש משתדלת שזה לא יפגע בה, למרות שהתינוקת לא ילדה קלה ודורשת ממני המון תשומת לב".
בתוך הלב שציירתי על דף, ביקשתי מהאם הצעירה לנסות ולהגיד לי עם איזה רגשות הילדה בת ה4 מתמודדת, לדעתה.
כעבור רגע של מחשבה היו שם: כעס, עלבון, אכזבה, קנאה, בדידות, עצב, שמחה.
בסוף הפגישה שלנו שלחתי אותה למשימת אמפתיה.
הסברתי לה שבמסגרת המשימה היא לא תתבונן השבוע על ההתנהגויות של הילדה (התפרצויות זעם, מאבקי כוח, התנגדויות ואי שיתוף פעולה) אלא תתבונן במתרחש בלבה (הכועס, העצוב, המקנא, המאוכזב), ורק תשקף לה את מה שרואה: "יכול להיות שאת ממש מקנאה כרגע בתינוקת, שהייתה היום הרבה זמן על הידיים שלי, ואני לא יכולתי להיות איתך ולשחק איתך?"
"מה???" נזעקה האם הצעירה "ממש להגיד לה שהיא מקנאה?? אני דווקא נמנעת מלהגיד את זה, לא יודעת, זה נראה לי רגש כזה שלא מדברים עליו…"
"ואת יודעת דווקא בעלי כן מדבר איתה ככה על הרגשות, הוא תמיד אומר לה: אבל למה את מקנאה בה? מה חסר לך?? או למה את כועסת עכשיו? מה כבר קרה?? הוא מדבר איתה בשפה הזאת…"
אז הנה שני דיוקים:
אין רגש חסוי, סודי...כזה שלא כדאי לדבר עליו...כל רגש הוא לגיטימי ובא לספר לנו משהו על עצמנו, ומול הילדים כשאנחנו מסרבים להכיר ולדבר על רגשות מסוימים, הם לא נעלמים, רק "מתחפשים" לרגשות אחרים, כאלה שיותר מקובל להרגיש אותם (לדוגמה כעס במקום חרדה או קנאה או עלבון).
והנה הדיוק השני, כשאנחנו משקפים לילד את מה שהוא (אולי) מרגיש, באותו רגע ממש אנחנו כמו מבקשים כרטיס כניסה אל הלב שלו, וזה צריך להיות הכי רגיש וחומל שאפשר, ולכן אם אני שואלת ילד : "אבל למה אתה כועס כל כך…?" אין כאן אמפתיה למצבו, כזאת שתניח תחבושת על כאבו, אלא ביקורת שמותירה בו רגש אשם בנוסף למה שהיה שם קודם.
אצל מתבגרים אגב, היכולת שלנו ההורים להיכנס לליבם ולנסות להבין מה מתרחש שם, היא קריטית!
דווקא בגלל שעולמם בתקופת חיים זאת הוא סתור ומבולבל, דווקא משום שההתנהגויות שלהם רחוקות מהבנה, רק כשנסכים לבוא אליהם נקיים משיפוטיות ומביקורת נסתרת או גלויה, נצליח ליצור גשר אמיתי מהלב שלנו לשלהם.
האמפתיה היא מפתח ללב. כל לב.
לאמפתיה יש תחביר משלה, כמו גם מוזיקה (אינטונציה). בחירת המילים ומנגינת הקול יקבעו אם זאת אמפתיה או עוד ביקורת.
שיפוטיות, כעס ואכזבה - אין להם מקום באמפתיה.
אמפתיה היא הסכמה להוציא את עצמי מהסיפור ולראות רק את סיפורו של האחר.
לפעמים כל מה שכל אחד מאיתנו זקוק לו זה - מעט אמפתיה והבנה למתרחש אצלו פנימה.
רק טוב,
ענת אלוף